חוק טבע

טרנד הצרכנות הטבעית והאורגנית לא פסח גם על עולם התמרוקים. כיצד מכריעים תקנים שונים אלו מוצרים נחשבים לטבעיים או לאורגניים ומה כולל תהליך ההסמכה?

בשנים האחרונות ניתן למצוא יותר ויותר מוצרים המתהדרים בתואר “טבעי” או “אורגני”, ביניהם גם מוצרי טיפוח. פרסומים שונים, שלעיתים קרובות אין להם ביסוס מדעי, תורמים להפצת חשש מפני כימיקלים ורצון של הציבור להשתמש במוצרים הנתפשים כנקיים מחומרים סינתטיים. חלק מהצמיחה בדרישה לתמרוקים טבעיים נובעת מתפישה לא מבוססת הקיימת בציבור, לפיה טבעי ובוודאי אורגני, משמעותו בטוח.

לאור זאת, ניתן להבחין בביקוש ההולך וגדל למוצרי טיפוח המבוססים על גישה הוליסטית המתחשבת באיכות הסביבה ומבטיחה את בריאות הלקוח תוך שימוש במרכיבים “טבעיים” ככל האפשר. כל התמרוקים, גם הטבעיים והאורגניים, חייבים לעמוד בתקנות לתמרוקים ובראש ובראשונה להבטיח את בטיחותו של התמרוק.

טרנד או מונח מקצועי?

מהו בעצם רכיב “טבעי” או “אורגני”? אחת מהבעיות בשימוש במונחים, אלו, היא שהם אינם מוגדרים באופן חוקי. רכיבים טבעיים הם מים, מינרלים, רכיבים המופקים מעולם הצומח (שמנים, רכיבי בושם ועוד, עולם החי (שעוות דבורים, לנולין מצמר כבשים וכו’) או עולם המיקרו-אורגניזמים (למשל שמרים בתסיסה – להפקת אלכוהול). קיימים רכיבים סינתטים הדומים במבנה הכימי שלהם לטבעיים, אך מופקים בסינתיזה כימית. אילו אינם יכולים להיקרא טבעיים.

קל לטעון כי תמרוק מכיל רכיבים טבעיים על בסיס ההרכב והצהרת ספק הרכיבים, אך קשה לטעון כי התמרוק כולו, כולל משמרים, חומרים פעילי שטח וכדומה – מכיל חומרים טבעיים בלבד. על מנת שניתן יהיה לטעון שתמרוק הוא כולו טבעי או אורגני ולספק לצרכן אישור כלשהו לטענות מרחיקות לכת שכאלו, על יצרן התמרוק והתמרוק עצמו לעמוד בתקנים ולעבור הסמכה מתאימה.

תהליך גיבוש התקנים

במשך השנים קמו ארגונים שונים שגיבשו תקנים ונתנו הסמכות למפעלים ולתמרוקים ספציפיים שעמדו בדרישות שלהם. בין ארגונים אלו ניתן למנות את:BDIH, ECOCERT, BIOFORUM, COSMEBIO, ECOCERT, NATRU, NPA, ICEA,SOIL ASSOCIATION. ארגונים אלו הנם מתחרים ויש לקחת בחשבון שאישור של אחד מהם יכול להתאים לשוק של מדינה מסוימת, אך לא לשווקי מדינות אחרות. למרבה המזל התאגדו חלק מהארגונים הללו והגיעו להסכמה על תקן COSMOS. התקן תקף בעיקר באירופה וחלק מהארגונים הנ”ל מספקים הסמכה לפי תקן זה. בארה”ב, ה-NPA  פרסם תקן משל עצמו ואף חבר ל- NATRU הגרמני.

עקרונות תקן קוסמוס מופיעים בשינויים לא מאוד גדולים גם בתקני גופים אחרים, אם כי לעיתים תמצאו הבדלים היכולים להיות מאוד משמעותיים ליצרן, למשל רשימת המשמרים המאושרים, הבדלים בטענות שיווקיות שיש אישור להשתמש בהן ועוד.

מטרות תקן “קוסמוס” ותקנים אחרים הן לקדם מוצרים מחקלאות אורגנית, לתמוך במגוון הביולוגי, להשתמש במשאבי טבע תוך אחריות וכבוד לסביבה, לעשות שימוש בשיטות ייצור נקיות ובטוחות לאדם ולסביבה ולפתח את תפישת הכימיה הירוקה. התקנים ה”ירוקים” נזהרים מאד מלהצהיר על כך שמוצרים טבעיים ואורגניים הם כביכול בטוחים או יעילים יותר לאדם.

הרכיבים בהם ניתן להשתמש בתמרוקים טבעיים ואורגניים מחולקים לחמש קטגוריות:

1. מים – יש הנחיות ברורות ומחמירות לגבי איכותם
2. מינרלים – אם כי אינם ברי קיימא (אין שימוש חוזר)
3. מוצרי חקלאות אורגנית בעיבוד פיזיקאלי.
4. מוצרי חקלאות אורגנית בעיבוד כימי (מספר תהליכים מוגבל)
5. רכיבים אחרים

במוצרים מסוג זה אסור להשתמש ברכיבים ממקור שעבר הנדסה גנטית GMO וברכיבים שמוצו מבעלי חיים או משחיטת בעלי חיים. מותרים מספר רכיבים שיוצרו על ידי בעלי חיים ואינם חלק מהם כגון שעוות דבורים. כמו כן, על החומרים לעמוד בתקני בטיחות לשימוש באדם, שכן קיימים לא מעט רכיבים טבעיים העלולים להיות קטלניים לבריאות האדם.

טבעי, אורגני ומה שביניהם

בד”כ יש שתי רמות הסמכה: תמרוק טבעי ותמרוק אורגני. רמת ההסמכה תלויה בריכוז הרכיבים האורגניים מכלל הרכיבים הטבעיים. לצורך החישוב לא מתייחסים לריכוז המים או המינרלים בתמרוק. תקן ה”קוסמוס”, למשל, דורש שכל הרכיבים הטבעיים בעיבוד פיזיקאלי יהיו בעלי הסמכה אורגנית (95% בתקופת המעבר) וש-30% מהרכיבים הטבעיים בעיבוד כימי יהיו בעלי הסמכה כזו . לפחות 20% מסה”כ הרכיבים, לפי תן ה”קוסמוס”, חייבים להיות אורגניים (עם החרגה קטנה).

על המבקשות לעמוד בתקן לעבור אישור של הרכב התמרוק ולספק ניירת חומרי גלם הנדרשת ע”י הגוף המסמיך. כמו כן, על מפעליהן לעבור מבדק שנתי שבו נבדקת מערכת הבטחת האיכות, כולל עקיבות לאחור של הרכיבים. במסגרת זו על היצרנית להוכיח כי חומרי הגלם שהוצהרו כאורגניים הם אכן כאלה. בדיקה זו גם מוודאת שתהליכי הייצור, ההיגיינה התעשייתית וחומרי החיטוי אכן עומדים בתקן. כמו כן נערכות בדיקות לרכיבים ולמוצר, תיעוד תהליכי ייצור וכן הלאה. התקן מתייחס גם לחומרי האריזה, מגביל את השימוש בחומרי אריזה שאינם נחשבים לידידותיים לסביבה ודורש הפחתת כמות חומרי אריזה ושימוש בחומרי אריזה הניתנים למחזור. המפעל נדרש לניהול סביבתי ורצוי כי יוסמך לתקן ISO 14000.

כפי שניתן להבין, מדובר בהסמכה יקרה וגם התאמת המפעל ותהליכי הייצור לתקן אינה פשוטה. לכן, מומלץ ליצרן לשקול היטב את התועלת השיווקית שיפיק מן ההסמכה. כמו כן, חשוב לבדוק מראש מהי ההסמכה המתאימה לשווקי היעד של המוצר, מאחר שעלול לעלות צורך לחזור על התהליך ואולי אף לשנות את המוצר על מנת לקבל הסמכה של גוף אחר.